ישנה אמירה בנוגע לתפילתו של משה רבנו שאיני יודע מה מקורה והיא בעייתית מאוד בעייני:
מה כל כך חמור בבקשת בני גד וראובן שמצדיק את הכינוי "אנשים חטאים"?
פרשתנו מראה לנו מה התכונה שהופכת את יהושוע לראוי להיות ממשיך דרכו של משה רבנו כמנהיג עם ישראל בכניסתו לארץ:
על השיעור החשוב שלמדו דור באי הארץ באחד מהאירועים הקשים לפני הכניסה והקשר לי"ז תמוז:
חז"ל מפרשים שאהרן הכהן היה מביא שלום בין אנשים בכך שהיה אומר לכל צד שהשני מצטער גם אם לא היה באמת. האם מותר לשקר כדי להשכין שלום?
השבוע אנו רואים שלפעמים הצעד החכם יותר הוא לא תמיד לתמוך בכיוון של בן או בת הזוג אלא להיות "עזר כנגדו":
עונש של ארבעים שנה במדבר?! למה כל כך הרבה? ומה הקשר לנסכים והפרשת חלה?
דרך סיפור מסבי זצ"ל אפשר להבין רעיונות חינוכיים חשובים מאוד העולים מפרשתנו:
פרשת קרבנות הנשיאים מוכרת לנו כפרשייה החוזרת שוב ושוב ושוב על עצמה. למה התורה לא מקצרת?
האם צריך ללמוד תורה או מספיק לתמוך באחר הלומד?
"וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" אחדות ואחרית לאומית זה אידיאל יפה אך קשה מאוד לשמור. פרשתנו ושנת השמיטה מלמדות אותו איך מקיימים אותו:
פרשתנו מלמדת אותנו שאדם לא מפסיק להתחנך כשהוא כבר לא נער, אבל את השיעור הזה צריך ללמוד דווקא בנעורים:
מי יכול להרשות לעצמו באמת להגיד "קדושה אני מבקש"? בשביל זה נצטרך להגדיר מהי "קדושה":
מה הקשר בין הטעות של דוד בהעלאת ארון ה' לבין הטעות של נדב ואביהו? על האיזון בין השכל לרגש:
חרוסת לא קונים - חרוסת מכינים! על החוסן והדבקות המדהימה בעם ישראל בתקופה הקשה במצרים.
לבקשתכם, השבוע אחרוג ממנהגי ובמקום לעסוק בפרשת השבוע אעסוק בדיני פסח שחל במוצאי שבת קודש. מתי אוכלים בשבת? מה אוכלים לסעודה שלישית? איך עושי
פרשת העגל ותפילתו של משה מציגים לנו צדדים חזקים במשה רבנו ואת התכונות שהופכות אותו למנהיג ייחודי.
"כל החרדים הם ככה" "כל החילונים הם כאלה". המגילה מראה לנו את הסכנה והחסרונות הרבים שבהכללה ועל הדרך הנכונה להסתכל על הכלל.
האם תמיד רע לשנוא? הפרשה מלמדת אותנו שלפעמים יש שנאה מותרת, אך גם איך לא לשכוח את צלם האנוש שלנו ולעזור גם ובמיוחד לשנואים שלנו. על ההבדל בי
יתרו מציע למשה לייעל את מערכת המשפט בעם ישראל ולמנות שרי אלפים, מאות ועשרות. אבל חוץ מהיעילות, ישנו ערך נוסף בכך שמעורר בנו השראה עד היום.
"והיו רואים זה את זה" מפורש בפרשתנו שבקריעת הים כל שבט הלך במין שביל משלו אך עדיין היו יכולים לראות זה את זה. אבל ידוע לנו שה' לא משנה את הט
למה להגיד "כחצי הלילה"? למה לשנות את דברי ה'? מה כל כך חשוב?
לכל אחד יש מיצרים שהוא צריך לצאת מהם. הפרשה מלמדת אותנו להסתכל פנימה ולשאול "האם גם הלב שלי כבד"?
"אכן נודע הדבר" מה משה רבנו הבין כאן על הגורם למצב הנוכחי של עם ישראל תחת מצרים? מה עוזר למשה רבנו להבחין בכך?
מה ראה יעקב ברוח הקודש על אפרים ומנשה? ומה היתה נחמת יוסף אליו שמלווה אותנו עוד בגלות הנוראה ועד היום?
יוסף מכה את האמת בפרצוף של אחיו אך מכיר בעובדה שכל התלאות שלו היו חלק מתכנית גדולה יותר. "מה הפסוק שלי ?" זו לא שאלה סתמית של התחברות לחלק מ
"גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים" (ברכות ח' א') בפרשתנו אנו נתקלים בהתנהגות המוזרה של יעקב אבינו בעת שליחת בניו להציל את אחיהם שמעון,
"הקב"ה נמצא בכל מקרום אליו תתן לו להיכנס" את המשפט הזה אנחנו לומדים כבר מיוסף הצדיק דרך סיפור חנוכה והמכבים ועד לברכה המוכרת בסוף כל מפקד של
"תפילות אבות תקנום" והפעם - תפילה מתוך צרה. הבסיס לתפילה של יעקב אבינו היא "קטנתי", לא מגיע לי כלום יותר. מה העניין בבסיס כזה לתפילה? ולמה ד
איך הסולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה מבטא תפילה? מה התפקיד שלנו בתפילה?
תפילה - אמצעי או מטרה? למה ה' מונע מאימותינו הקדושות בנים? מדוע ה' נעתר ליצחק? ומה זה בכלל "ויעתר"?
