האם בכלל צווינו על מצווה זו? מאיפה החובה מגיעה?
למה כאשר מביאים את הביכורים ומגוללים את כל מסע עם ישראל מיציאת מצרים לא מזכירים את מתן תורה?
פרשת אשת יפת תואר היא פרשה מאוד קשה. איך התורה יכולה להתיר דבר כזה? יש כאן עומק:
למה יש הבדלים בין איך שמשה רבינו מתאר אירועים שקרו לאיך שהם תוארו על ידי התורה לפני? מה התורה מנסה להדגיש לנו?
מה אנחנו מבקשים מהקב"ה בימים אלו? מה הכי טוב לנו לבקש? בואו נבין:
פרשתנו נותנת לנו את אחד המלצות החשובות ביותר ליהודי בימי התשובה:
"נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם" בדרך כלל אני נרתע מהכללות אבל כאן התורה מלמדת אותנו על היחס הנכון בין הפרט לכלל ומסתתר כאן שיעור עמוק לקראת יו
מצוות וידוי מעשרות היא מצווה מוזרה, למה להתוודות על מה שעשינו טוב?
מהי מידת המלכות ואיך היא הרימה והחריבה ממלכות?
מה כל כך קשה ביראה ולמה מצד שני משה רבנו מתייחס לחובה זו כל כך בקלילות?
ישנה אמירה בנוגע לתפילתו של משה רבנו שאיני יודע מה מקורה והיא בעייתית מאוד בעייני:
מידי בוקר, הרב נחום נריה מעביר שיעור קצר על פרשת השבוע לתלמידים בישיבת "תורה בציון"
